מפגשים למעגל התמיכה (משפחתי)

תקופה שבה אנו חווים שינוי מביאה עמה פעמים רבות משבר. אנו מתקשים לקבל את השינוי, מתנגדים לו ורוצים שהמצב יחזור לקדמותו. זה יוצר תחושת בדידות ("אף אחד לא מבין אותי"). כשהמשבר הוא רפואי, התחושות מתעצמות. אנו מודאגים מהעתיד, מהסבל, ומדאגה לחולה ודאגה איך אנחנו נתמודד. מפגשי הליווי המשפחתיים מאפשרים ליצור מקום לעצמי ולהבין את מקומי במעגל התמיכה. לשתף מעצמי בסביבה בטוחה ומקבלת. כשהדברים נאמרים, ביחוד בפורום רחב, הם מקבלים פרספקטיבה ובהירות לגבי אפשרויות הפעולה, והנעה להתמודדות של כולם עם המצב החדש.

סוף החיים הוא שינוי מהותי ואירוע מכונן. הדברים לא יחזרו להיות מה שהיו. זהו זמן שבו ניתן לבחור להתבונן על החיים המשותפים שלנו, להוקיר תודה, ולתת מקום גם לחרטה. יתכן שנרצה שהכל יהיה 'רגיל' עד כמה שאפשר, או שנרצה לנצל את הזמן לפרידות. סוף החיים הוא גם אירוע אישי ואין בו "נכון" או "לא נכון" (גם מול שאר בני המשפחה) - לכל דבר שעולה יש מקום. המפגשים מרובי המשתתפים הן עם הנוטה למות והן עם סביבתו התומכת, מאפשרים פרידה מיטיבה ופתיחות לדברים הטבעיים שצריכים לקרות וקורים, המפגשים גם משפרים את התקשורת המשפחתית.

תמיכה לבן משפחה בוגר-קשיש חשובה עד מאוד, הקשיש חווה לפעמים בדידות , ותחושה ש"העולם המשיך הלאה", שאין בו צורך יותר, או שהוא מהווה נטל. במפגשים המשפחתים עם או בלי הקשיש, אנחנו מבינים תמונה רחבה יותר, כל בן משפחה יכול להעלות חששות ותחושות אישיות ולתקשר את רמת התמיכה שהוא מעוניין לתת. מתאפשרת הקשבה לצרכים המיוחדים בתקופה זאת וניתן לשמוע מהאדם, את הדברים שמשמעותיים לו עכשיו ואת הצרכים שלו.  זהו מרחב בטוח להעלות שאלות על משמעות, מהות החיים וסוף החיים ולברר כיצד האדם רוצה לראות את הזמן שנותר לו ביחד עם המשפחה.