המלצות

​

בפעם הרביעית שהסרטן חזר לאבא, הבנו שהפעם זה יהיה ארוך ואולי גם סופי ואני, כבר מזמן חושבת שלמוות צריך להתכונן. 
אבא היה מטופל, אבל לא הרגשתי שהטיפול הזה נותן לו משהו, או מכין אותו למוות וגם לא ממש הרגשתי שהטיפול זמין לו. זה היה בזום. 
אני רציתי מישהו שיבוא אליו לבית החולים. קיבלתי המלצות על 4 מטפלים. שני גברים ושתי נשים. 
בשיחה עם כולם הבנתי שכנראה יהיה הכי נכון לאבא שלי גבר. 
אבא שלי, כל חייו היה עטוף בנשים. וגם הטיפול שהיה לו בזמן שהתמודד עם הסרטן היה עם אשה. הפעם הרגיש לי, שהוא צריך חוויה אחרת. 
המלצתי לאבא שלי לקחת גבר. נתתי לו את שני הטלפונים והשארתי לו את הבחירה. אני מודה שמראש הלב שלי נטה לגל. 
בעיקר כי גל הוא חובב קפה וגם אבא שלי והרגיש לי שזה מכנה מצויין לקשר ובטלפון היה נשמע לי שהחיבור יהיה טוב. וכך היה. 
גל ליווה את אבא שלי 3-4 חודשים. זה לא היה טיפול בהיבט של טיפול, זו הייתה שיחה, ברורה, בגובה העיניים. היא גרמה לאבא שלי להרגיש יותר טוב עם מה שהוא עובר. היא תמכה באבא שלי. 
אני לא יודעת על מה אבא וגל דיברו. אני יודעת שהוא סיפר לי שזה תמך בו. ומהצד השני, גם אני הרגשתי חופשייה להתקשר לגל, לדבר איתו ולהתלבט איתו, וכן, גם קצת לשפוך את הלב. 
זה לא פשוט להיות המטפלת העיקרית של אבא שלך. 
גל נתן לי שקט שיש מישהו שמגיע לאבא שלי ונמצא איתו. לפעמים זה כל מה שאבא שלי היה צריך. 
כשאבא שלי חלה בסרטן, היה לי ברור שהוא צריך לעבוד על האובדן של אחיו התאום. ששם מצוי הכאב הגדול של אבא שלי והסוד לריפוי שלו. אמרתי את זה לאבא שלי. אמרתי את זה גם למטפלת הרגשית שלו וגם לגל. גם המטפלת הרגשית וגם גל אמרו לי, שהם לא מעלים נושאים, רק מה שמגיע מאבא שלי. 
אבא שלי לא דיבר על אחיו התאום עם המטפלת הרגשית שלו. וגם לא עם גל, עד המפגש האחרון שלו. במפגש האחרון של אבא וגל, שבוע לפני שהוא נפטר, אבא דיבר על אחיו התאום. הוא לא עבד על זה רגשית, אבל הוא דיבר על זה ומבחינתי, זו הייתה מתנת הפרידה שהוא נתן לעצמו. 
אני מאמינה, בלב שלם, שאבא היה צריך את האדם הנכון שיהיה שם, כדי שהוא ייפתח את סוגר ליבו וידבר על מה שבאמת כואב לו. 
גל היה האדם הזה. אני מודה לגל שהיה שם. 
ליווי רוחני זו השקעה כספית. זה ריפוי לאדם הנוטה למות וזה ריפוי למשפחה שמלווה אותו. 

יעל עיני.

​

הגעתי לפגישות אצל גל בגלל תסמינים של מחלה קשה שהקשתה עליי לחיות חיים נורמאלים, הייתי בחוסר יכולת לזוז ולפעול בעולם ,חייתי חיים שאני מאוד לא אוהבת ורציתי לעשות הרבה שינויים בחיים אבל לא היה לי כוח פיזי או מנטאלי והייתי צריכה הרבה תמיכה וגם כלים להתמודד עם החולי, עם אנשים מסביבי ועם הבחירות חיים שלי עד אותה נקודה.

הליווי הרוחני עם גל הוא הטיפול הכי מכיל ומצמיח שנתקלתי בו בחיים שלי.

הצלחתי לעבד את כל הסבל והתסכול מהגוף שלי,הצלחתי לעשות צעדים לקראת דברים שרציתי להשיג,הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני למרות כל החולי ולמרות שהתנגדתי להיות כל כך חולה, הצלחתי לצאת מזוגיות שלא הייתה טובה לי ורציתי לצאת ממנה ולא היו לי כוחות לעשות את זה לבד (וגם נכנסתי לאחת טובה אחריה) ובעיקר הצלחתי ליצור חיים שרציתי ואהבתי לחיות אותם והצלחתי לעשות יותר שלום עם מי שאני ומה שאני צריכה בעולם הזה
ממליצה ממש על גל אין עליו בעולם!

ס.ט.

​

גל היקר,

היה זמן שהיית עם אבי בן ה 90+. זה היה זמן ממש קשה עבורו: הוא נפרד לא מכבר מאמי, האשה שאותה הכיר בתוך חיים משותפים של שבעים שנה, עבר דירה ל"בית בלב", עזב את הבית המשותף.

מעולם לא היה בטפול ולא בהכשרה בודהיסטית, אבל בנוכחותך, הוא הסכים לחשוב על חייו, לדבר ולהרגיש את כוחותיו, את געגועיו. הבאת לו טקסטים נהדרים שפתחו את סגור ליבו. הוא נהנה מהם, ולאט לאט הסכים גם להנות מהזמן המשותף שלכם, להשיח את דאגתו לפניך.

לי ולאחותי, היה ממש חשוב ומשמח שהצלחת למצוא דרך ללב אבינו. היית איתו בקצב שלו. בכשרון ובמיומנות של הקשבה. לנו זה עזר לדעת, שיש לאבא עוד כתובת. עוד דרך לבטא את עצמו בתקופה הככ קשה רגשית ופיזית שעבר.

​ר.נ.ש

​

שמי שלומית, אני אחות בהוספיס של תל השומר. גל עושה איתנו העובדים עבודה רגשית חשובה מאוד שמשפיעה על היכולת שלנו לתפקד ביום יום העמוס והאינטנסיבי. גל הוא חוף המבטחים בו אפשר לעצור לרגע משטף הפעולות ולהסתכל על חוויות שעברנו, לשתף בקונפליקטים עם עובדים אחרים, להשתחרר ולעבד מראות קשים או אלימות שחווינו במסגרת התפקיד. לגל יש יכולת הקשבה מדוייקת, סבלנות והעדר שיפוטיות שעוזרים לנו להתחבר לעצמנו, להרהר, למצוא את הדרך לסלוח או להשתנות. הלוואי שכל מקומות העבודה בתחום הרפואי יציעו תמיכה ומזור ברמה גבוהה כל כך לעובדיהם, גל הוא מנוע אדיר לצמיחה והתפתחות מקצועית מלבד היותו דמות אהובה ומפיצת אור במחלקה.

שלומית

​